החלטה בתיק בש"א 1934/08

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת המפקח על רישום המקרקעין

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת המפקח על רישום המקרקעין (מר פנחס לוי) מיום 27.1.08.

כללי

1.       המשיבה הגישה תביעה למפקח על רישום המקרקעין במשרד המשפטים לחיוב המבקש בתשלום סך של 15,951 ש"ח בגין חוב מיסי ועד בית, דמי שימוש ברכוש המשותף, השתתפות בהוצאות משותפות ופיצוי על נזקים שגרם לרכוש המשותף.

2.       פסק הדין ניתן ביום 27.1.08. ביום 11.3.08 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין זה, היא הבקשה שבפני.

טענות הצדדים

3.       המבקש טוען כי פנה אל בא כוחו לשם קבלת ליעוץ משפטי רק ביום 10.3.08, מפאת חוסר הבנת סדר הדין המשפטי ומהעדר יכולת כלכלית לממן יצוג משפטי במועד מוקדם יותר. בא כוחו של המבקש פירט כי הוא עורך דין יחיד במשרדו, ומפאת עומס עבודה המוטל על כתפיו, הוא נזקק לכארבעה שבועות על מנת להכין את הודעת הערעור. עוד נטען בבקשה כי פסק הדין ניתן בניגוד לסדרי הדין האזרחי באשר המפקח על המקרקעין הכריע בתובענה מבלי לשמוע ראיות, הגם שהמחלוקת בתובענה הייתה עובדתית. עוד נטען כי המבקש לא ידע לעמוד על זכויותיו שבדין משום שלא היה מיוצג בהליך זה.

4.       המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי המבקש מצוי בקשר רציף עם עורך דינו, וכי ביום 24.2.08 יצג בא כוחו את המבקש ורעייתו בבית משפט השלום בתיק אחר (ת"א 14701/06 - פרוט' דיון צורף נספח א' לתגובת המשיבה), ועל כן לא ישמע המבקש בטענה כי לא הבין את ההליך המשפטי. עוד טוענת המשיבה כי המפקח על המקרקעין נתן החלטתו לאחר ששמע את ראיות הצדדים, ואף ציין זאת במפורש בהחלטתו, וכי המבקש נמנע מהגשת ראיות נוספות, חרף בקשתו לעשות כן וקבלת אישורו של המפקח על המקרקעין לכך (עמ' 5 לפסק הדין). עוד נטען כי עומס העבודה המוטל על בא כוחו של המבקש אינו צריך להשפיע על המשיבה ועל יכולתה לממש את שנקבע בפסק הדין.

דיון

5.     מועד להגשתו של ערעור אזרחי קבוע בחיקוק, ועל כן חובה על המבקש  הארכת מועד לבסס בקשתו על "טעם מיוחד", זאת כאמור בהוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. יודגש כי בנושא זה מקפידים עם בעל הדין הקפדה יתירה (ר': זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 897). יתירה מזו, גם מקום שהמבקש אינו חייב להראות "טעם מיוחד", כדי לזכות בהארכת מועד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשיגרה, אלא אם הראה המבקש צידוק לכך (שם, ס' 682). טעמים מיוחדים, אף שאלה לא הוגדרו באופן שיטתי וכולל, ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בין היתר, ייבחנו משך האיחור, "האם הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך, מהו הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור, מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור, וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו נחלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן ארכה להגשתו" (ר': בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ. שלומי גפן, כב' השופטת ד' בייניש (כתוארה אז) לא פורסם).

       בעיקרון, נטו בתי-המשפט להיענות לבקשה להארכת מועד שעה שהנסיבות, בעטיין חל האיחור, לא היו בשליטתו של בעל הדין-המבקש. כדוגמא, הוכרה מחלת בעל הדין כטעם המצדיק הארכת מועד. מנגד, בצידה האחר של משוואה זו, לא הוכרו טעמים הנעוצים  בבעל הדין עצמו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ר': בש"א 1038/85 בע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ. עומר גלבוע חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק). בלשון אחר, ככלל, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול  דרכו של בעל הדין ולפתוח לו שערי בית המשפט, מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור, בשל אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ר' ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט, פ"ד נה(2) 904). ומנגד - אין בטעמים המיוחדים משום ראש גשר כדי לפרוץ דרך למי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה במועד מוקדם ולא עשה כן מתוך בחירתו שלו.

6.     בענייננו, הארכת המועד נתבקשה מטעמים של עומס עבודה המוטל על בא כוח המבקש ואי ידיעת ההליך המשפטי לאשורו על ידי המבקש. טענות אלו נטענו בסתמיות ובלא פירוט או הנמקה ומבלי שהוגש תצהיר לתמיכתן. יתרה מזו, באשר לטענה בדבר עומס עבודה המוטל על בא כוחו של המבקש, אין בטענה זו כדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד הקבוע בחיקוק, שכן עומס עבודה לא הוכר בפסיקה כטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור, משום שאלו עניינים מן הסוג שבין בעל-דין לעורך-דינו (ר': בש"א 2901/99 דניאלי מיכאל נ' דניאלי אסתר, לא פורסם; בש"א 8179/98 סטלה לוין נ' עו"ד יעקב פרצוב, לא פורסם; בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל, פ"ד מ"ח(4) 872; בש"א 5676/94 זאב צוקר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם). באשר לטענה בדבר אי הבנת המבקש את ההליך המשפטי בו יש לנקוט, הכלל הוא כי טעות, ולו בתום לב, אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד (ר': בש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אמנון אהרון, פ"ד מח(4) 872). יחד-עם-זאת, ניתן להכיר בטעות שבדין כטעם מיוחד להארכת מועד אם הטעות היא סבירה על פי קנה מידה אובייקטיבי, במידה המצדיקה פגיעה בציפיותיו של בעל הדין שכנגד לכך שההליכים בעניינו יסתיימו (ר': בש"א 443/02 מנהלת הארנונה המועצה המקומית שבי ציון נ' שירותי בריאות כללית, תק-על 2002(1) 275 (2002), רע"א 1656/06 א' גרנד אלקטריק ישראל בע"מ נ' LEGRAND SNC, ניתן ביום 25.7.06). במקרה דנן נטען כי המבקש הגיע למשרד הח"מ ביום 10.3.08 עם פסק הדין. יחד עם זאת, הובהר כי המבקש היה בקשר עם בא כוחו קודם לכן, וכי ביום 24.2.08 יצג עורך הדין את המבקש ורעייתו בהליך משפטי אחר שנוהל בבית משפט השלום. ועוד: המבקש לא הרים את הנטל להראות כי פעל במהירות ובשקידה הראויה עם מתן ההחלטה ביום 27.1.08. בנסיבות דנן אין לומר כי הטעות בסיווג ההליך היתה סבירה במידה המצדיקה את הפגיעה באינטרס המשיבה לסופיות ההליך בעניינה.

7.     בנוסף, המבקש לא הראה כי טובים סיכויי הערעור להתקבל. המפקח על המקרקעין נתן החלטתו על בסיס כתבי בית הדין שהוגשו לו והמסמכים שצורפו אליהם, לאחר שקיים דיון בו בהשתתפות הצדדים. ההחלטה ניתנה בצורה מפורטת תוך דיון ממצה בטענות הצדדים. מפסק הדין אף עולה כי מחדלו של המבקש מהגשת ראיות המאששות את טענותיו, הוא שהוביל לדחיית טענת הקיזוז שהעלה, ולפיכך אין לו להלין אלא על עצמו:

"בדיון שהתקיים חזר הנתבע על טענות הקיזוז שלו, כמפורט בכתב ההגנה, בציינו שחלק מהקבלות שהוציא צורפו לכתב ההגנה.

אולם, כל מה שצורף לכתב ההגנה אינו אלא חשבוניות מס עבור יעוץ משפטי ששולמו לעו"ד, ולא ברור כיצד הוצאות אלו מתיישבות עם נזקים שנגרמו לנתבע, ושבינם טוען הוא טענות קיזוז.

יש גם לציין, כי לאחר סיום הדיון, שלח הנתבע הודעה בפקס כי קבלות המאששות הוצאות שהוציא לצורך קיזוז ישלחו בפקס במהלך השעה הקרובה.

דא עקא, עד עצם היום הזה לא הגיעו מסמכים כלשהם מאת הנתבע, הגם שעפ"י הדין הוא לא היה יכול להמציאן לאחר סיום הדיון שבו התאפשר לצדדים להשמיע עדויות ולהביא ראיות, מבלי שניתנה לו רשות מיוחדת לכך".

(עמוד 5 לפסק הדין).

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.